ויסמן ואח' נ' עמידר, החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ

פסק דין

1. בפניי ערעור על החלטת כב' הרשמת באום, לפיה דחתה הבקשה לביטול הליכי פינוי והבקשה על-פי סעיף 19(ב) לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז – 1967 (להלן : "החוק").

2. עמידר, החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ (להלן : "המשיבה"), הגישה כנגד וייסמן צבי ועליזה (להלן : "המערערים") תביעה לסילוק יד ותביעה כספית ביום 26/10/2004, ב-ת.א. 18782/04.

התביעה נידונה בפני כב' השופטת טאובר, וביום 26/11/2006 ניתן על ידה פסק דין המורה על סילוק ידם של המערערים מדירת קרקע ברחוב המכס 35 בחיפה (להלן : "הדירה/הנכס") , כמו כן הורתה על תשלום דמי שימוש ראויים, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.

המערערים הגישו בקשה לביטול פסק הדין.

ביום 21/5/2007, כב' השופטת טאובר דחתה את הבקשה לביטול פסק הדין, והורתה על ביטול החלטתה מיום 22/4/2007 בדבר עיכוב ביצוע הליכי הוצל"פ.

המערערים לא מלאו אחר פסק הדין לפינוי הנכס, נפתח תיק הוצל"פ, ובמסגרת תיק הוצל"פ מספר 02-08202-07-1 (להלן : "תיק הוצל"פ") נקבע פינוי הנכס ליום 26/10/2010.

ביום 25/10/2010 המערערים הגישו בתיק הוצל"פ בקשה לביטול הליכי הוצל"פ עקב אי מסירת הודעת פינוי וטענת "פרעתי". בו ביום כב' הרשמת באום רויטל דחתה את הבקשה.

3. החלטה זו היא נשוא הערעור בפניי, אשר הוגש ביום 25/10/2010. במסגרת כתב הערעור התבקש לעיכוב ביצוע הליכי הפינוי. הבקשה לעיכוב בצוע התקבלה, ונקבע דיון במעמד הצדדים.

4. החלטת כב' הרשמת באום, נשוא הערעור, צורפה לתגובת המשיבה.

כב' הרשמת באום החליטה ביום 25/10/2010 כדלקמן :

" 1. בפניי בקשת החייבים לביטול פינוי המקרקעין שנקבע למחר.

2. הפינוי הינו בהתאם לפסק דינו של בית המשפט, מיום 26.11.06 ואין בסמכותי להורות על ביטולו או דחייתו.

3. החייבים אף אינם מפרטים כיצד "נודע להם" על הפינוי הצפוי, ומדוע המתינו עם הגשת הבקשה עד יום לפני ביצועו.

בנסיבות אלה, אני מורה על דחיית הבקשה".

5. המערערים טענו בכתב הערעור, כי מעולם לא קיבלו הודעת פינוי כחוק, וממילא גם לא חתמו עליה, האזהרה האחרונה שקיבלו הייתה בשנת 2007. המערערים באמצעות ב"כ, ניהלו משא ומתן עם המשיבה במטרה להסדיר זכויותיהם בדירה והיו סמוכים ובטוחים, כי כל ההליכים הקודמים בטלים ומבוטלים.

מדובר במשפחה עם ילדים, אשר בכל מקרה אמורה להיערך לפינוי על-פי חוק, ולא יעלה על הדעת לפנותם, ללא כל התראה ובהסתמך על אזהרה אשר ניתנה לפני למעלה מ- 3 שנים.

בשנת 2009 הצדדים הגיעו להבנה לעניין תיקונים ושיפורים שבוצעו בדירה, תוך חיוב המערערים בהוצאות השיפוץ. עקב כך, המערערים פינו הדירה וחזרו אליה לאחר השיפוץ על-פי ההסדר החדש, כך שפסק הדין נשוא הליכי הפינוי איננו תקף יותר. בשים לב להסדר שהושג בין הצדדים, לא היה מקום לפנותם מדירתם, וטענתם מהווה גם טענת פרעתי כמשמעותה בסעיף 19(ב) לחוק.

כב' הרשמת טעתה, שעה שהורתה על פינויים מהדירה, מבלי לברר ולשמוע טענותיהם על-פי חוק, כאשר מדובר בטענת פרעתי, וקיימת חובה לקיים דיון בה ולא ניתן לדחותה על הסף.

הבקשה נתמכה בתצהירו של מר וייסמן צבי.